איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות אשר הוגשו מטעמם ובהתאם להסכמת הצדדים כי יינתן פסק דין בהתאם לסע' 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הנני מחליטה כדלקמן:

בפניי תובענה ותובענה כנגד אשר עניינן תאונת דרכים אשר אירעה ביום 20.3.09 בעיקול המצוי לאחר גשר בצרה לקראת היציאה לכביש 4.

למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר מיקום מקום התאונה, לרבות מצב התנועה עובר לאירוע.

המחלוקת נסבה בשאלת האחריות לקרות אירוע התאונה:

לטענת התובעת, נסע נהג התובעת לכיוון הגשר כאשר לפתע הגיחה במהירות רבה בנתיב נסיעתו מכונית הנהוגה ע"י מבוטחת הנתבעת. נטען, כי נהג התובעת הסיט את הגה הרכב ימינה מתוך כוונה למנוע התנגשות חזיתית בין הרכבים ואז אירעה התאונה.

לטענת הנתבעת (שהיא אף התובעת שכנגד), נהג התובעת נסע במהירות גבוהה וסטה לנתיב נסיעתה של נהגת הנתבעת, אשר הסיטה את רכבה ימינה על מנת למנוע תאונה חזיתית. ברם- רכב התובעת התנגש ברכב הנתבעת וגרם לו נזקים.

נהג התובעת העיד, כי אינו מכיר את האזור, שכן הינו מתגורר בצפון וכי זוהי לו הפעם הראשונה במקום וכי נסע מצפון לדרום בעיקול חד לכיוון גשר בצרה במהירות של 30-40 קמ"ש. בכיוון נסיעתו של נהג התובעת, אחרי זירת התאונה ולפני הכניסה לגשר, ניצב תמרור המורה לו להאיט ולתת זכות קדימה לתנועה הבאה מתוך הגשר. נהג התובעת העיד, כי לא בדק אם בא רכב מולו, כיוון שלטענתו, עקב עיקול הכביש לא ניתן לראות רכב המגיע מתוך המנהרה. משנשאל נהג התובעת האם ידע כי הכביש הינו דו סטרי ענה : "כנראה שכן". נהג התובעת העיד, כי ראה את רכב הנתבעת רק ברגע האחרון, כאשר הגיחה מתוך העיקול ועל מנת להימנע מהתנגשות חזיתית הוא הסיט את ההגה ימינה.

נהגת הנתבעת העידה, כי הגיעה מצומת רעננה, עצרה בתמרור עצור והמשיכה בנסיעתה. נהגת הנתבעת העידה, כי נסעה מתחת לגשר בצרה במהירות של כ-20 קמ"ש או 10 קמ"ש, דבר העולה בקנה אחד עם עדותה כי עצרה בתמרור עצור לפני כן. עוד העידה נהגת הנתבעת, כי מתחת לגשר אין מעבר לשתי מכוניות יחדיו ועל כן, על מנת להתקדם לפני הגשר יש לצפור לצורך התראה למכוניות המגיעות ממול ולהתקדם. לפי עדותה, שתי שניות לאחר שעברה את הגשר הגיע מולה נהג התובעת, אשר נסע בעיקול על שני נתיבים ("לקח סיבוב רחב"). נהגת הנתבעת העידה, כי הסיטה את רכבה ימינה על מנת להימנע מהתנגשות ואז אירעה התאונה. גם נהגת הנתבעת העידה, כי ראתה את נהג התובעת שתי שניות טרם אירוע התאונה.

לענין הנזקים לרכבים-

רכב התובעת ניזוק בכנף קדמית שמאלית, מגן קדמי וכן מתלה קדמי. רכב הנתבעת (התובעת שכנגד) ניזוק בדלת קדמית שמאלית ואחורית שמאלית וכן בכנף קדמית שמאלית.

אין ספק, כי אירוע התאונה ארע בעיקול, כאשר לאף אחד משני הנהגים לא הייתה ראות טובה של הכביש, נוכח תוואי הדרך.

בבואי לשקול את שאלת האחריות לקרות התאונה לקחתי בחשבון מספר שיקולים:

נהג התובעת לא הכיר את הכביש ולמרות זאת נסע במהירות גבוהה יחסית. ככל הנראה נהג התובעת לא ידע כי הוא נוסע בכביש דו סטרי ועל כן, לא בדק, לפי עדותו הוא, אם מגיע רכב ממולו.

מעיון בתמונות אשר הוגשו ע"י התובעת (ת/1) מצאתי, כי בצידו הימני של הכביש בכיוון נסיעתו של נהג התובעת, הייתה מדרכה גבוהה וכפולה (בת 2 מדרגות). נהג התובעת העיד כי הסיט את הרכב ימינה על מנת להימנע מהתנגשות. אילו נסע נהג התובעת בנתיב נסיעתו באופן מוחלט, לא היה באפשרותו להסיט הרכב ימינה, שכן, גלגלי הרכב היו נתקלים במדרכה. העובדה כי היה באפשרותו לעשות כן מלמדת, כי נסע חלקית בלבד בנתיב נסיעתו והיה לו מרווח תמרון עד למדרכה בצידו הימני.

מאידך- נהגת הנתבעת העידה כי היא מכירה את הכביש ונוסעת בו לעיתים קרובות. נהגת הנתבעת הכירה את העיקול במקום אך למרות זאת ראתה את רכב התובעת רק ברגע האחרון. זאת ועוד, אף נהגת התובעת העידה כי הסיטה ההגה ימינה על מנת להימנע מתאונה חזיתית כאשר לימינה הייתה גבעת חול, אשר לא אפשרה הסטת הרכב ימינה.

בנסיבות אלו, אני קובעת כי נהג התובעת ישא ב-70% מן האחריות לקרות התאונה וכי נהגת הנתבעת תישא ב-30% מן האחריות .

חלוקת הנזק אף עולה בקנה אחד עם הנזקים אשר נגרמו לרכבים, כמתואר לעיל.

אשר על כן, ובשקלול הסכומים הנתבעים בתביעה ובתביעה שכנגד, אני מחייבת את התובעת (הנתבעת שכנגד) לשלם לנתבעת (התובעת שכנגד) הסכומים כדלקמן:

4,938 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.